קורות חייו

סמ"ר גד יצחק (גדי) עזרא ז"ל
 
נפל במהלך מבצע "חומת מגן" במחנה הפליטים בג`נין בכ"ב ניסן תשס"ב, 4.4.02. עוטר בצל"ש על גילוי רעות, אומץ לב ורצון עז להציל חיי אדם. בן 23 בנופלו.

גד נולד בבת-ים בכ"ט בסיון ה`תשל"ט, 24.6.79, בן זקונים לסולי ורוזלין ואח קטן לארבעה אחים שהיו בני 8 עד 15 כשנולד. באופן טבעי היה התינוק של כל בני המשפחה, משופע חום אהבה ופינוקים. כל אחד מאחיו הגדולים הרגיש צורך להטביע בו את חותמו "כמיני הורה" ולהשפיע על חינוכו, וכך למד מינקות כיצד לתמרן בין סמכויות. החיוך והשמחה היו לחלק בלתי נפרד מפניו וחייו. הוא היה מרוצה בחלקו ותמיד פירגן לסובבים אותו.

גד היה קשור מאד למשפחה. הוא היה לדוד בגיל צעיר ונהג לטפל, לשחק ולפנק את אחייניו האהובים. הם מצידם החזירו לו אהבה. גד ניחן בכשרון יוצא דופן לשפות. בגיל שנתיים דיבר שוטף עברית וצרפתית, ואפילו נהג לתרגם את דברי אימו למטפלת שלו.

אביו נולד במצרים ואימו באלג`יריה. משפחתו עלתה מצרפת 8 שנים לפני שנולד. הוא גדל במשפחה מסורתית- דתית וציונית. כבר בבית הוא ספג את הבסיס לתכונות שיבלטו מאוחר יותר בחייו. אהבת האדם והקפדה על כבודו, עזרה לזולת, דבקות באמת ויושר ללא פשרות, עשיית חסד, התנדבות ועשיה ציבורית.

גד היה בעל אישיות חמה ושופעת טוב ואהבה לכל הסובבים אותו. בכל דבר שעסק ניתן היה לראות את השמחה שבנתינה והנשיאה באחריות. גד למד בביה"ס היסודי הממ"ד "ציפורי" בבת- ים. מכיתות הגן והיסודי הוא בלט כחבר נאמן המושיט תמיד יד ללא היסוס, וכתלמיד בעל יכולות גבוהות.

בכיתה ז` המשיך בישיבת בני עקיבא ע"ש הגאון "אדרת" בבת- ים. שם בלט כתלמיד בעל כושר קליטה מהיר וזכרון מצוין. גד אהב מאד ללמוד תורה, גמרא, פילוסופיה יהודית, וכל תחום אחר הקשור ביהדות. לימודי התורה לא נשארו עבורו בגדר תיאוריה, אלא הפכו חלק ממנו ועל פיהם חי את חייו. הוא הקפיד בקיום המצוות על קלה כחמורה, הפנים את הערכים ההומנים של היהדות וחי לאורם. מעולם לא נהג באופן של "אחד בפה ואחד בלב".

גד הצטרף לתנועת הנוער "בני- עקיבא" והיה פעיל מאד בתנועה. ראשית דרכו כמדריך היתה בסניף "עמידר" שבבת- ים, סניף מרוחק שנזקק לשיקום. לאחר מכן המשיך להדריך בסניף "בת-ים מרכז". במסגרת תפקידו כמדריך הקדיש שעות רבות בהכנת פעולות ובהקשבה לחניכיו. הוא השקיע רבות בהטמעת הערכים בהם האמין. הוא ראה בתפקיד זה שליחות. חניכיו הפכו לקבוצה ייחודית בסניף בת- ים, ועד היום עוד קוראים להם "החניכים של גדי".

אחת האהבות של גד היתה לחלל בחליל אותו לקח לכל מקום. כמו כן אהב לטייל ברחבי הארץ ולשיר שירים חסידיים ושירי ארץ ישראל. במהלך התיכון גד נסע לפולין, לביקור במחנות ההשמדה ובקברי צדיקים. הוא תיעד את מסעו זה ביומן מסע, אשר מביע את רגשותיו ומסקנותיו לגבי קיום העם היהודי בארצו. היומן הינו אחת העדויות ליכולת הביטוי שלו ולרגישותו.

הוא "בלע" ספרי הסטוריה, במיוחד ספרי הסטוריה של עם ישראל וכתב שירים למגירה. בסוף התיכון המשיך גד במסגרת "ההסדר" בישיבה הגבוהה "אור עציון". גם שם בלט מיד כתלמיד שקדן וכאחד שמתנדב לכל משימה.לאחר שנתיים והוא בן 20, גד החליט לעזוב את מסגרת "ההסדר", ולהתגייס לשירות מלא של 3 שנים כחיל קרבי. למרות מימדיו הגדולים וקשייו לעמוד בדרישות הכושר הגופני, גד התעקש להתגייס ל"גולני", שכן הוא ראה חשיבות מיוחדת לשרת כלוחם.


הוא התגייס במחזור "נובמבר 99" וסיים את הטירונות והמסלול בהצלחה, למרות כל הקשיים. בעזרת כח רצון אדיר הוא התאמן ללא הרף ודרש מעצמו אף מעבר למכסימום. כך הצליח לעבור את כל המכשולים, בעזרת עקשנות וכושר התמדה. מפקדו מעיד עליו כי כאשר לא הצליח לעבור מכשול מסוים, היה נשאר אחרי כולם, בשעותיו החופשיות, בכדי להתאמן שוב ושוב, עד שהיה עובר אותו בהצלחה, בחיוך גדול ובאושר אין קץ כאילו זכה בפיס...

חבריו בצבא מספרים על בחור ענק שקראו לו "גידול", עם לב זהב וידיים תומכות. על חייל עם תכונות של מנהיג, שדאג להם כמו "אבא" גדול, עם עצה טובה לדרך, שאפשר לדבר איתו על כל נושא שבעולם. הם מזכירים את ייחודו כמשכין שלום וכאחד שדואג לכולם ורק בסוף דואג לעצמו. גם בשירותו הצבאי גד נהג במפקדיו ובפקודיו כשווה בין שווים. מצד אחד לא חשש להביע את דעתו בפני מפקדים בכירים ומצד שני, לא עמד על זכויותיו גם כשהפך לותיק בפלוגה.

עוד כשלמד ב"אור עציון" גד החל להתנדב בארגון "קו לחיים", ארגון הדואג לרווחת ילדים חולים ומוגבלים. הוא היה למדריך קבוע של נער נכה ומוגבל באופן קשה. ב"קו לחיים" זוכרים את גד כדמות אשר מנסה לשמח את החניכים ללא הרף, דואג ומתרוצץ איפה שרק אפשר ועושה את הכל כאילו זה מובן מאליו. גד המשיך להדריך במחנות "קו לחיים" במהלך שירותו הצבאי, על חשבון חופשותיו.

שלושה חודשים לפני שנפל, הכיר את גלית ולאחר הכרות קצרה הם החליטו להנשא. האירוסין היו מיועדים להערך בחול המועד פסח, אבל גד נקרא לחזור ללחימה בשטחים. עם התחדשות הלחימה, גד השתתף במבצעים רבים. בשלב זה גד תיפקד כמפקד במחלקת הסיור בפלוגה המסייעת של גדוד הבוקעים הראשון, גדוד 51 של גולני. בערב פסח האחרון הגיע במפתיע ל"סדר" הביתה, אך נקרא לשוב לצבא כבר למחרת בבוקר, בעקבות הפיגוע הנורא שהיה במלון פארק בנתניה. זו היתה הפעם האחרונה בה גד היה בבית.

גד וחבריו לחמו במהלך חג הפסח בבסגרת מבצע "חומת מגן" במוקטעה שברמאלה, שם נפל חיילו וחברו, רומן שליפשטיין ז"ל. בעת שחיפה על כניסת הכוחות למוקטעה שמע גד יריות מתוך הבנין. גד הסתער, לחם וחילץ תחת אש את חבריו. כשבא לזהות את רומן במתקן החללים, שוחח עם איש חברה קדישא של הרבנות הצבאית. בשיחה זו ביקש שבמידה ויהרג, לא יועבר דרך המכון לרפואה משפטית, אלא יקבר במדיו כפי שנהוג בהרוגי מלכות.

לקראת החג השני של פסח מחלקתו של גד עברה להלחם במחנה הפליטים של ג`נין. למחרת החג השני, באיסרו חג של פסח, תוך כדי לחימה קשה, נפגע סגן ניסים בן דוד ז"ל. כאשר גד יצא לחלצו תחת אש עזה והרים את האלונקה, נפגע מכדור בודד בצוואר. גד נפל על הקרקע, הספיק לומר "שמע ישראל" ונדם.

כאשר הבינו אנשי חברה קדישא שמדובר בחייל שהיה אצלם בתחילת השבוע, התייעצו עם הרב הצבאי הראשי ומילאו את בקשתו.

כחודש לפני נפילתו, כתב גד מכתב לגלית חברתו, למקרה שיפגע. מכתב זה אשר נשמר במגירה, נמצא לאחר מותו ומהווה את הביטוי החזק ביותר לאישיותו וכולל בתוכו את העקרונות שהנחו אותו בכל מהלך חייו: אמונה בצדקת הדרך, אהבה אינסופית לעם ישראל ככלל וכיחידים, אהבת התורה והארץ ומסירות ורגישות לכל אדם ואדם. מכתב זה מהווה צוואה ליקיריו, ומאחר וגד מבקש במכתבו: "תפיצי את הבשורה" נראה שהדרך הטובה ביותר להכיר, לשמר וללמד את דמותו של גד היא בקריאת המכתב והפצתו.


להורדת ולהדפסת קורות חייו של גדי לחץ
 
 
Biography
 
.Squad leader Gad Yitzhak, Gadi, Ezra-to remember  
 
He fell during operation defensive shield in the Jenin refugee camp on April 4th, 2002.  He was crowned with courage, passion, a strong desire to save lives.  He was 23 when he fell  
 Gad was born in Bat Yam on June 24th,1979, the youngest son of Solly and Rozlin, and a younger brother to four older brothers that were between 8-15 years old when he was born.  He was naturally the baby of the family, full of warmth, love, and indulgences.  Each of his brothers felt the need to make his mark as a "mini parent" and to influence his education and thus learned from infancy how to maneuver between powers.  The smile and joy were an inseperable part of his face and his life.  He was pleased with his part in life and always favored his surroundings
 
 Gad was very connected to his family.  He was an uncle at an early age.  He used to take care, play, spoil his loved nephews.  They gave their love in return.  Gad had an exceptional talent for languages.  At age 2, he spoke French and Hebrew fluently and even used to translate his mother`s words to his care-taker
 
 His father was born in Egypt and his mother in Algeria.  His family moved to Israel from France 8 years befre he was born.  He was born into a traditional, religious, zionist family.  Already at home, he absorbed the basis for traits that would be emphasized later in life.  Love of other people, respect for his honor, help of others, adherence to truth and honesty without compromise, kindness, volunteering and public action
Gad had a warm and abundant personality and love for everyone around him.  In everything that he did, one could see the joy of giving and responsibility.  He studied at the Zipori elementary schoolin Bat Yam.  From kindergarten to elementary classes, he stood out as a loyal friend who always extended his hand with out hesitation and as a student with large potential 
 
 In the 8th grade, he continued to study at Bnei Akiva in the name of Aderet Ga`on in Bat Yam, where he stood out as a student who could absorb and remeber Jewish philosophy and any other fields related to Judaism.  It became a part of his life.  He oberved the mitzvot with a slight light, internalized the vital values of Judaism and lived in their light
 
 Gad joined the Bnei Akiva youth movement and was very active in the movement.  He initially started out as a counsler at the Amidar branch in Bat yam, a remote branch that needed rehabilitation.  Afterward, he continued to teach in the Bat Yam branch.  As a mentor, he devoted many hours to preparing activities and listening to his students.  He invested heavily in assimilating the values in which he believed.  He saw his role as a mission.  His apprentices have become a unique group in the Bat Yam branch, and to this day they are called "Gadi`s students"
 
 
 One of Gad`s loves was to play the flute, which he took everywhere.  Likewise, he loved traveling around the country singing Hasidic songs and songs of the land of Israel.  in high school, he traveled to Poland to visit the extermination camps and tombs of the righteous.  He docmented this journed in a journal in which he expressed his feelings about the existence of the Jewish people in true expression of himself
 
 
 He ate up history books, especially the Jewish history books.  At the end of high school, Gad continued to be part of the Hesder Yeshiva of Etzion.  Two years later at age 20, Gad decided to leave the Hesder framework and draft into the army for three years as a combat soldier.  Despite his large size and difficulty with fitness, he insisted of enlisting in Golani for he saw it as important to serve as a fighter
 
 He enlisted in the "November 1999" cycle and completes his basic training and the course successfully, despite all the difficulties.  With great will power he practiced constantly and demanded of himself beyond maximum.  Thus he managed to overcome all the obstacles with stubborness and preserverance.  His commander testified that when he could not pass a certain obstacle, he would remain behind during his free hours to practive again and again until he passed it successfully, with a big smile and infinite joy, as though he had won the lottery
 
 His friends in the army tell about a huge guy who they called "growth" with a gold heart and supportive hands.  About a sodier with the qualities of a leader who took care of them like a big father with good advice regarding any subject in the world.  They mentioned his uniqueness as a peacemaker and as one who takes care of everyone and nly cares for himself at the end.  Gad used his commanders and subordinates as an equal among equals.  On the one hand, he was not afraid to express his opinion to senior commandors, and on the other hand, did not insist on his rights even when he became a veteran in the company
 
 When he studies at Or Etzion, Gad began volunteering with Kav Lachayim, an organization that cares for the welfare of sick and disabled children.  He was a regualr guide to handicapped youth and a guide to severely handicapped elders.  In "the line to live" we remember Gad as a character who tries to keep the campers happy, taking care and running around whenever possible and doing everything as if it were obvious.  Gad continued to teach at the "kav Lachayim" camps during his army service, at the expense of his vacations
 
 Three months before he fell, he met Galit and after a brief acquaintance they decided to marry.  The engagement was meant to take place during Passover, but Gad was called to return and fight in the territories with the renewal of fighting, Gad participated in many operations.  At this stage, Gad served as a commander in the reconnaissance unit of the auxillary company of the 1st Battalion, Golani Battalion 51.  On the eve of Passover, he suddently arrived at home for the seder, but was then called back to the army the next morning, following the terrible terror attack at the park hotel in Netanya.  This was the last time Gad was home
 
 Gad and his friends fought in the framewrk of Operation Defensive Shield in the Muquata in Ramala, where his soldier and friend Roman Schleifstein fell, while Gad heard shots fired from inside the building.  He spoke with a man from the burial society of the military rabbinate who asked that if he were killed to not be transferred through the institute of forensic medicing, but would be buried in his uniform as is customary  in royal killers
 
 Towards the second passover holiday, Gad`s department went to fight in the Jenin refugee camp on the 2nd day of the 2nd holiday, during the passover holiday and difficult battle, Lietenant Nissim Ben David was injured when Gad came out to rescue him under a fierce fire and lifted the stretcher and was hit by a single bullet in the neck.  He fell on the     ground and was able to say Shema Yisroel and passed out
 
When his group of friends, Kadisha members understood that this was a soldier who was with them at the begining of the week, they consulted with the chief military rabbi and fulfilled his request 
 
 About a month before he fell, he wrote a letter to his girlfriend Galit in case he got hurt.  This letter, which was kept in the drawer, was found after his death, is the most powerful expression of his personality and includes the principles that guided him throughout his life: faith in the righteousness of the way, infinite love for the Jewish people as a whole and as individuals.  This letter is a will to his loved ones and since Gad asks in his letter "Spread the word", it seems that the best way to recognize, preserve, and teach Gad is by reading, distributing the letter