משפחת עזרא היקרה ראשית אני רוצה להשתתף באבלכם - שלא תדעו עוד צער ומן השמים תנוחמו. קוראים לי גמא אמתון ואני משרת ביחידת הכלבנים. רציתי לספר לכם על הדברים הקטנים ביומיום ששמתי לב אליהם אצל גדי ושהם בעצם מעידים על כמה שהוא היה צדיק וכמה אפשר ללמוד ממנו דוגמא אישית להתנהגות חייל דתי בצבא. זה היה בתפילת ערב שבת בבית הכנסת בגלדיולה, התאסף מניין של חיילים עייפים שכוח להתפלל ממש לא היה להם ורצו רק להריץ את התפילה, אז קם גדי להיות חזן בקבלת שבת ונתן תפילה עם ניגונים כמו שצריך, גם ניגונים אשכנזים וגם ספרדים, כך שכולם התעוררו לחיים ונהנו מהתפילה של גדי. לאחר מכן הסתובב גדי, והחל לומר דבר תורה שריתק את כולם ויצא מעומק ליבו, על חשיבות ישיבתנו בהר דב להגנת יישובי הצפון, תוך כדי שהוא מקשר זאת לפרשת השבוע. היה זה מתבקש שלאחר מכן הוא יתפלל ערבית לבקשת כולם.
משפחת עזרא היקרה, יקירכם, סמל ראשון גד יצחק (גדי) עזרא, זכרונו לברכה, נפל חלל ביום כ"ב בניסן התשס"ב, 4 באפריל 2002, במהלך פעילות מבצעית במחנה הפליטים בעיר ג`נין, כאשר נלחם בגבורה, יחד עם חייליו ומפקדיו, במלחמה נגד הטרור. גדי היה איש גדול עם לב זהב רחב, וחיוך מיוחד אשר היה נסוך על פניו בכל העת. בזכות טוב ליבו, הכירו אותו כל חייל ומפקד בגדוד. גדי היה אדם רגיש, אשר ניחן בשמחת חיים, ועם זאת היה חייל קשוח.
גדי היה מן החיילים שדבר לא יעצור בעדם. האמונה בקב"ה וההקפדה על מצוות הדת נתנו לו תעצומות נפש אדירות, שמשכו אותו קדימה ודחפו אותו להתנדב ולהיות מחויב ללא פשרות.
למשפחת עזרא היקרים, שלום רב! ככל בית ישראל, שמעתי שבקרב הגבורה בג`נין נפל חייל בשם `גדעזרא`. את `גדעזרא` לא הכרתי, אך התרגשתי לקרוא את מכתבו שפורסם ברבים. ממכתבו לגלית ניתן היה ללמוד על אומץ ליבו וגודל אמונתו. השתקף ממנו דמות של לוחם יהודי ־רגיש וגאה, אמיץ ומאמין. זמן קצר לאחר מכן יצאתי לסבב הסברה בקהילות יהודיות בחו"ל. בין השאר לקחתי איתי את המכתב שכתב אותו חייל גד שלא הכרתי. הקראתי שם את המכתב בבתי כנסת ובבתי ספר בערים שונות. חשתי שהשומעים יונקים כוחות ממעיינות האמונה שהמכתב חושף.
