העיניים רואות והלב ממאן להאמין. ממאן להאמין שלא נחזה במאור בפניך, ממאן להאמין שלא נשמע את קולך כאשר אתה מברך אותנו בברכותיך, ממאן להאמין שאתה שהיית לנו סמל לאיך אדם מבוגר בשנים חי באון וחיל בבריאות ובעוצמה נלקח מאיתנו בפתאומיות כזו. מי שמכיר את דמותך יודע איזו אבידה גדולה איבדנו היום, אדם משכמו ומעלה שכל מי שנפגש איתו מתרשם מאישיות נפלאה. בעל מסור לאשתך שתבל"א, הדובק בה באהבת אמת ושכפשט המילים: נפשך קשורה בנפשה. אב אוהב ומסור הדואג לילדיו, וסב גאה בכל נכדיו וניניו המרובים. אני זוכר שכל פעם שהיינו בארוע שבו כל המשפחה מתכנסת, את שפתיך ממלמלות תפילת הודאה לקב"ה על שזיכה אותך לראות את כולנו וברך אותך בכזו משפחה.
איך היית מתרגש עד דמעות כאשר אחד מהנכדים השתפך אליך באהבה וקרא בקריאת שמחה "פפי" והעניק לך נשיקה. אני זוכר ומתקשה להאמין שכל זה כבר לא יהיה, שלא יהיה מי שיברך אותנו בכל מוצ"ש, שלא תהיה לברך ברכת שבע ברכות בחתונתינו, שלא תהיה לברך את ילדינו הבאים לעולם לראשונה ולקרוא בשמם.
חז"ל מספרים לנו שאדם שנשמתו עולה לגנזי מרומים נשאל שלוש שאלות:
האם נשא ונתן באמונה? האם קבע עיתים לתורה? והאם ציפה לגאולה? מעשיך בחייך מעידים עליך שתשובתך תהיה חיובית. יושרך ונקיון כפיך היו ידועים לכל, לימודך בשולחן בביתך בזוהר וב"חק לישראל" מדי יום ביומו יענו על השאלה השניה. ועליתך בערוב ימיך לא"י כדי להיות חלק מתהליך הגאולה הפוקד את עמנו, יענה לשאלה השלישית.
לא נותר לי אלא לאמר שנתגעגע אליך, בגעגועים עזים ולבקש ממך שתבקש בשמי מרום על משפחתנו ועל עמנו ותהיה על כולנו להמליץ יושר. ובטחוני שאם לא בגופך, נשמתך תמשיך ללוות אותנו כאן כל הזמן שנלך על פני האדמה.
