יומן פולין - יומן שכתב גד בעת מסעו בפולין בהיותו תלמיד בישיבה התיכונית
בס"ד כ"ז אדר ה`תשנ"ו יום שני לודג` - היום, התחלנו בשיבוש, התחלנו בביהכנ"ס היהודי היחיד שנותר בעיר. ביכנ"ס שנחשב קטן ופשוט ושכמותו היו כמה מאות (!) של בתי כנסת. אם ביכנ"ס כזה יפה נקרא "פשוט" אז בטח איך נראה ביהכנ"ס הגדול והמפואר של לודג`. אח"כ סיירנו במה שהיה הגטו, ובמה שהיה הגשר שחיבר בין 2 חלקי בגטו. עברנו וראינו את ארמונו של גביר עשיר בשם פוזננסקי, איזה עושר, דבר בלתי יתואר. ואז, הגענו לבית הקברות. חדר הספד ענק וחדר טהרה משוכלל. הקבר (שנראה כמו ארמון) של פוזננסקי, הקבר של הקדוש הרב` מנחם מייזליש. ובסוף זז אצלי סוף סוף משהו. ראיתי שדה בור ענקי בגודל בית הקברות של חולון- המתים שנפטרו בגטו בזמן המלחמה. בשלוש שנים מתו אנשים שמספיקים לאכלס בית קברות גדול כמו בית הקברות הגדול של המדינה! לא יכולתי להפסיק לצלם וצילמתי כמה תמונות כדי לנסות לקלוט את כל השטח.
אח"כ הגענו לאלכסנדר, עירה ש- 60% ממנה היו יהודים. היום כולם גויים- לא נשאר יהודי אחד. עלינו לקבר של הקדוש ר` האניך(?) מאלכסנדר "הכהן הגדול" מאלכסנדר. מאלכסנדר הגענו למחנה ההשמדה "חלמנו". ראינו את הכנסיה שבתוכה (במרתף) כלאו יהודים שהמתינו להוצאתם להורג. ירדנו ליער בחלמנו, ושם ראינו שלושה "ערוגות" אבל שם לא שתלו פרחים אלא אפר- אפר של 360,000 מאחינו הי"ד.
העיניים רואות את ערוגות הענק-אבל הלב לא מבין לא קולט מה הוא רואה. אח"כ לוחית לזכר אבא של ציפורה. ראינו ו והצטלמנו לידה. מקום המשרפה, והאנדרטה, יושבים במקום בו לפני 55 שנה שרפו יהודים מתנוסס לו בגאון ובגאווה דגל מדינת ישראל החופשית והריבונית. "אל נקמות ה`" - הוא נקם. עלינו לסוכצ`וב, לאוהל האדמו"רים מסוכצ`וב, "אבני נזר", "שם שמואל", ור` דוד מורגנשטיין הי"ד. אתה עומד מול קבר של גאוני עולם, ואתה לא יודע, פשוט לא יודע כיצד להרגיש.
משם, הגענו לורשה לביהכנ"ס נוז`יק שם התפללנו. ביהכנ"ס נשמר משום שהוא שימש כאורווה בזמן המלחמה. ורשה- עיר של יהדות- 400,000 יהודים מהם נשארו בורשה 15 זקנים.
משם ל "אומשלגפלאץ"- ככר המשלוחים, מקום ממנו נשלחו יהודי גטו ורשה לטרבלינקה. במקום אנדרטה גדולה ושקט, שקט מעורר אימה, ואתה מנסה לתאר לעצמך את הרעש שהיה פה לפני 53 שנה, את האקציה, את הצעקות, היריות, הפרדת המשפחות והרכבות, ואתה מנסה לקלוט משהו מהמקום.
דבר אחד אני לא מבין ואני לא אבין, מה לעזאזל מחפשים כמה יהודים זקנים עדיין בפולין- לבד, עניים זרים בארץ שהרגה את משפחתם. מהאומשלגפלאץ דרך "דרך הגבורה" – רחוב שבו הובלו השיירות לאומשלגפלאץ הלכנו, ואני מדמיין שבמקום שהרגל שלי דורכת הלך נער בן גילי בכיוון ממנו לא חזר.
הגענו למילוא 18, שמענו על המרד, ומשם לאנדרטת רפפורט, ושוב התופעה – המרגיזה של הבלטת המרד וטשטוש השואה- אנדרטה עם החזית לכיכר, גדולה ומפוארת של המרד. ומאחורה חריטה לא מפוארת כלל וכלל, כאילו מוחבאת, של השיירות שהולכות ל "אומשלגפלאץ". משם- למלון.
היום השני בס"ד יום שלישי כ"ח אדר ה`תשנ"ו היום התחלנו באיחור. כל הלילה סבלתי משלשולים- כנראה פולין מעלה בי כזו שאת נפש וכזה גועל- ארץ ארורה. נסענו לבית הקברות בוורשה- שוב פעם קברים. כל המסע הזה הוא מסע של קברים. אבנים ואנדרטאות, זה מה שנשאר נ- 1,000 שנות יהדות. הגענו לחלקה בה קבורים 60,000 מתים שמתו מרעב וכו` בגטו ונקברו בקבר אחים. שטח ענק ובמרכזו מצבה ומסביב הכל גופות, ולכן אסור לדרוך אלא בתוך השביל.
אח"כ נכנסנו לבית- הקברות, סיירנו בקברות צדיקים, וראינו את קברו של ראש היודנראט: "אדם צ`רניאקוב" שהתאבד לאחר שהבין לאן נשלחים המשלוחים- איזה מצב קשה. במרכז בית הקברות ראינו שטח מורם ומשני צדדיו ירידה באדמה- וראינו מצבה. לשמע ההסבר לתופעה התחלחלתי. משני צידי השטח המוגבה, קבורים, בקבר אחים 10,000 איש מבתי החולים בגטו, והאדמה שם יורדת למטה, משום שלאחר הגשמים הגופות מצטמקות ואז מפלס החול יורד כתוצאה מזה.
משם לקבר הנצי"ב ולקבר הרב` מבריסק. ואתה עומד מול גדולי עולם שמצבותיהם שבורות, אך חושב על ההמשך המפואר שלהם בא"י- ישיבת "מרכז- הרב" וישיבת "הר- עציון" ועוד מאות ישיבות. ושם לאנדרטה לזכר הילדים שנרצחו בשואה עם קירות אמיתיים מגדר הגטו, ולקבר ה"סימלי" של האדם הדגול, המחנך העצום יאנוש קורצ`ק הי"ד.
משם נסיעה לנורא מכל לגיהנום לטרבלינקה. מגיעים לטרבלינקה ומקבלים הסברים ולא מבינים: 800,000 נרצחים במקום אחד- "הספק" של עד 30,000 איש ליום "בתפוקה מלאה"- מחריד איך שזה נשמע. אתה מביט(?) לאבנים וכל אבן זה קהילה וכל קהילה זה ציבור על אנשים, נשים, זקנים וטף! 17,000 קהילות הי"ד- לאן נעלמו? לעשן, לשמים. משום שהם יהודים. ומשם אתה מגיע למקום בו נשרפו יהודים בקרמטוריום ושם התפללנו מנחה. איזה ניגוד אתה אומר את 13 מידות הרחמים: "ה`, ה`, אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה"- ואיפה אתה אומר את זה? במקום בו מידת הדין שלטה ושלטה ביד רמה- ללא שמץ של רחמים. ואתה לא מבין, עד שאתה קולט שאתה יהודי עם דגל ישראל ביד, ואתה אומר קדיש, קדושה, ואת 13 המידות איפה שנשרפו אחיך ואתה מבין למה הכוונה ב "אל נקמות ה`" ואתה מגלה את מידת הרחמים בכל עוזה יחד עם מידת הנקם, ואתה לא קולט איזה דבר גדול זה.
אהרון- המורה להיסטוריה אמר שאם היטלר היה קם ממותו ורואה את עם ישראל היום, היה מתאבד, והוא צודק. עד היום שאמרו שחיים בתור יהודים חופשיים הם הנקמה הטובה ביותר היום הבנתי למה היתה הכוונה.
משם נסענו ללוקוב- מקום שבו יש מצבה מורכבת ממצבות של קברים יהודיים שחוללו ואח"כ לקודש- לקוצק לקבר של ר` מנחם מנדל, ואני שלמדתי עליו ושמעתי עליו סיפורים, אחוז התרגשות, מגיעים בלילה לביה"ק וקופצים מעל הגדר הנעולה ומגיעים לקבר. איזו קדושה איזו טהרה, החבר`ה מזמזמים ניגון חסידי וכולם בהתלהבות. הדלקנו נר נשמה והתחלנו לרקוד סביב קבר הקדוש. רב עצום וגדול מגדולי האדמורים. פתאום נביחות, ראינו כלב- השומרת הגויה של בית העלמין באה, ראית איך היא הגויה מכבדת את המקום ומבינה שהוא קדוש.
בדרך שמעתי את השיר של אברהם פריד: "ישימך אלוקים" וכו` ונזכרתי בחניכים שלי, כמה אני מתגעגע אליהם ולהורים. איזו ארץ ארורה. נ.ב.- בלוקוב איזה כלב נבח עלינו כמו משוגע. אפילו הכלבים בפולין שונאי יהודים- מריחים אותנו מרחוק. לילה טוב!
היום השלישי בס"ד יום רביעי כ"ט אדר אור לר"ח ניסן היום עזבנו את המלון ונסענו ללובלין ל "ישיבת חכמי לובלין"- אתה רואה את גודל הישיבה ואת יופיה ואתה מתחיל לקלוט מה זה תורה וקדושה, משם לבית- הקברות- החוזה הקדוש מלובלין, "ראש- הברזל" המהרש"ל ועוד גדולי דור עצומים ואדירים.
משם למאיידנק- מחנה השמדה גדול בו הושמדו 200,000 יהודים. המחנה הזה השתמר כמעט בשלמותו. הדבר הראשון שלא ניתן להתעלם ממנו הוא הקירבה של העיר לובלין לאותו המחנה, הבתים פשוט קרובים למחנה והם הריחו יום יום את המשרפות- פשוט נורא. התחלנו את הסיור באנדרטה, ומשם לבית המפקד ימח"ש- החיה הזה גידל וחינך בבית ילדים, בעוד מולם נשרפים אנשים. משם הגענו לחדר "חיטוי ורחצה"- הגוף מצטמרר לשמע התיאור- גזיזת השיער וההתפשטות, הכנסות(?) למקלחות- בכדי לפתוח את נקבוביות העור שהגז יכנס יותר טוב, ומשם לחדר הגאזים- מקום מעורר פחד וחלחלה – עם סימנים כחולים על הקירות- סימנים מהגאז- ואתה לא מאמין שבכזה מקום נדחסו 1,000 אנשים ומעליהם נזרקו תינוקות- כדי "לנצל" ולא "לבזבז" מקום.
אתה ממשש בידיים את השריטות שהנרצחים שם חרטו בקיר ומדמיין- תמונה נוראה, גוש של אנשים דבוקים מתים ועומדים שצריך?. לקרוע אחד מהשני על מנת להוביל לשרפה. – בהמשך מגיעים לחדר שם הומתו אנשים בגאז בישול- יש את הבלונים ויש הכל, וחור הצצה שברגע שהיו בטוחים שכולם מתים מיד סגרו את הגאז- שלא לבזבז. משם אנחנו יוצאים המומים החוצה, ולא מבינים- ולא קולטים. משם לביתני המחסנים שכיום משמשים לתצוגה. תמונות זוועה, מכבש בטון שבמקום טרקטור השתמשו ביהודים שיפעילו אותו, קרון להובלת המתים, כלי המזון, בגדי האסירים- והכל אמיתי והכל מוחשי כל- כך. משם לביתן מלא מפוצץ בנעליים 800,000 (!) זוגות נעלים בצריף ואתה הולך בצריף ומסייר ולא מבין ולא קולט והנעליים לא נגמרות וזה לא נגמר וממשיך וממשיך עד אין סוף נעליים. ואז למחזה הנורא- עוד מאות אלפי זוגות נעליים – אבל נעליים קטנות של ילדים בני 3, 4, 5 שכל פשעם היה להיוולד יהודים.
ילדים מסכנים שלא חיו- ואני חושב על האחיינים וחלחלה ממלאת אותי ופחד מוות. ואני בורח מהצריף הנורא הזה. משם למשרפות הנוראות, מגיעים ורואים את התנורים- נראה כמו תנור הסקה- רק שבמקום עצים השתמשו בבני אדם. ואז הדבר המגעיל ביותר, בצד המשרפות בתוך אותו החדר שבו שרפו בני אדם- חדרון צדדי עם אמבטיה! שם התענג לו במים חמים המפקד הנאצי והשתכשך באמבטיה שמימיה חוממו משרפת יהודים- חזיר זה בהמה זה לא נגעל ויכל להתרחץ שם בשלוות נפש.
אחרי דבר כזה אני מבין טוב טוב את הברכה: "שלא עשני גוי"- תודה רבה שאני יהודי ולא גוי שיכול להגיע לכזו רמה בהמית.
משם למקום נורא אחר- "שולחן הניתוחים"- מקום שם ריטשו את הגופות לחפש יהלומים, שיני זהב וכל דבר בעל ערך. ביציאה מהמשרפה אתה מרגיש שיצאת מהגיהנום- מהמקום הנורא ביותר עלי אדמות. ממשיכים להר האפר ורואים את אפרם של הנרצחים.
ומשם לאוטובוס- כל הדרך שהלכנו במחנה סבלנו מקור עז ובלתי נסבל- חודר עצמות ממש. ואני לא מבין ושואל את שמואל ניצול השואה- איך יכולתם להשרד עם בגדים דקים, בקור כזה ואפילו יותר קר- שמואל לתדהמתי ענה לי שזה נחשב יום יפה ושהיו ימים הרבה יותר קרים- אך תשובה ממש איך שרד לא היתה לו- כי אין. משם נסיעה לטומשוב והגעה למראה הבא: מקום מפואר ויפה פיתוחים נהדרים- ארון קודש- ביכנ"ס קדום ונהדר- שהיום משמש לספריה- החורבן הגדול ביותר שיכול להיות- שמואל מתנחם בכך שזה הפך לספריה ולא לדבר גרוע יותר- אך אותי זה כלל וכלל לא מנחם. ביציאה, מבטי השנאה של הגויים ליוו אותנו לאורך כל ההליכה ברחוב, ופתאום באה קבוצת נערים והחלה לצעוק: "Juden raus” – יהודים החוצה, ומעלו ביד וצעקו "הייל היטלר" – ימח"ש. השנאה פה נמצאת עדיין בכל מקום, אך אנו נצחנו אנו שרדנו למרות כל מה שראיתי היום. אנו חזקים ומתקדמים והם נחלשים ועלובים. עם ישראל חי!
היום הרביעי בס"ד יום חמישי א` דניסן ה`תשנ"ו- ר"ח היום קמנו מוקדם מאד והתפללנו תפילת ר"ח- האמת- הייתי מאוכזב. חשבתי שנשיר ונתפלל תפילה כמו שצריך- אך בגלל קוצר הזמן לא יכולנו. מבית המלון נסענו למחנה בלזץ`. מחנה בו הושמדו 700,000 יהודים ובו הושמדה משפחתו של שמואל. שמואל עצמו עמד בצד ונחנק מדמעות. מספר על 85 בני משפחתו שניספו. אח"כ ערכנו טקס ובסיומו תקעתי בשופר- היתה זו התקיעה החזקה ביותר שאי פעם הפקתי, נכנסתי כל כולי בזעקת השופר והרגשתי התרוממות.
ממחנה בלזץ` נסענו לעיירה ממנה באה המשפחה של רם- טרנוגרד. ביקרנו בבית הכנסת במקום ובקבר האחים במרכז העיר. לאחר מכן עזרא לקח אותי לבית- הקברות שם חיפשתי מצבה של מישהו מהמשפחה של רם, אבל לצערי הרסו את המצבות וכהנצחה- חיברו את ההריסות של המצבות בגדר מבפנים. לא יכולתי לחפש כי לא היה לי זמן, אז צילמתי את כל הגדר ועזבתי מתוסכל.
משם נסענו לאחת החוויות היפות והמקסימות ביותר במסע. נסענו לקברו של הצדיק הקדוש ר` אלימלך מליז`נסק. נכנסנו לאוהל היפה והמטופח, ןשמענו הסברים על הצדיק, אבל אח"כ בחדר בצד- עזרא הכין קצת קרקרים וקצת ממרחים וערכנו "טיש". אכלנו קצת ואז במשך חצי שעה או ¾ שעה- (איבדתי את תחושת הזמן) רקדנו כולם בדבקות ובהתלהבות תוך כדי זמירות וניגונים חסידיים. ההרגשה היתה מהממת. התעלות רוחנית אדירה. באווירה כזו מזמן לא הייתי. אהרון והר` גולן המריצו את כולם ואפילו עזרא המאופק בד"כ קפץ ושר ורקד בהתלהבות. ואז עזרא הוציא קצת וודקא כדי שיהיה טיש אמיתי, וכולנו שתינו לגימה קטנה- הדבר הזה שורף בצורה מחרידה וצעקתי צעקה "גדולה ומרה" אחרי שבלעתי אותו- אבל אז היתה תחושה של חמימות בפנים (?) והאווירה עלתה והיתה מאד מרוממת. אח"כ עזרא, הרב ושמואל צחקו עלי שאני לא יכול לשתות טיפת וודקא- ואני דווקא גאה בעובדה הזו- מה שבטוח זה ששתיין גדול אני לא אהיה.
אחרי החוויה הרוחנית העצומה הזו, נסענו למקום ששמו_________ ובו נמצא בית כנסת עתיק מתקופת הברוק. ביהכנ"ס השתמר וזהו המקום היפה ביותר שראיתי, פיתוחים וציורים מדהימים ביופיים ובצבעם העז המושך את העין. התחלתי לצלם שם מכל זווית כמו משוגע (גמרתי כבר 6.5 פילים). פשוט מקום יפהפה. התפללנו במקום מנחה ועליתי חזן, והתרגשתי שהנה במקום בו התפללו יהודים לפני 200- 300 שנה אני מתפלל היום.
משם נסענו לבית כנסת שנחרב ועכשיו בתהליך שיפוצים, אבל עדיין למרות החורבן ניתן לראות עפ"י שרידי הפיתוחים והציורים היפיפיים על התקרה את היופי של ביהכנ"ס. ומשם לעיירה __________ שבה נמצאת בימה של בית כנסת שנשרף כולו, ורק הבימה נשארה. הגויים במקום מאד אנטישמיים והמבטים שננעצו בנו העידו על כך.
משם נסענו לקרקוב, אך בדרך התברר לנהג יורק שעבדו עליו בתחנת דלק והחזירו לו פחות 100 זלוטי (40$) עודף ונאלצנו לחזור ולקחת את הכסף. מסכן- הסכום הזה הוא כעשירית משכורת שלו. ובכלל הוא אדם מאד נחמד. הגענו לקרקוב וראינו קטע מחומת הגטו, משם לבית המלון. מלון מפואר ביותר אבל כל דבר עולה בו המון כסף. טוב כבר מאוחר ומחר קמים ב- 5:00 ליום עמוס באושוויץ- לילה טוב!
היום החמישי בס"ד יום שישי ב` דניסן ה`תשנ"ו היום קמנו מוקדם ונסענו ל "אושוויץ- בירקנאו"- שכחתי ללבוש גאטקעס והקור היה איום. הגענו לבירקנאו, ושם התפללנו שחרית בצריף, ההרגשה היתה מדהימה- אני מתפלל במקום בו לא הורשו אפילו לצייץ, הדבר מדהים. 1,000 איש בצריף מרוקנים אותו תוך 0.5 דקה! אושוויץ- בירקנאו זה השיא, דבר שלא הייתי מוכן אליו.
המחנה (בירקנאו) עצום בגודלו- פשוט לא מובן. ראינו את "שער המוות" – דרכו נכנסו הרכבות, וראינו את מסילות הברזל, את הרמפה ששם היו עושים את האקציות והסלקציה. ימין ושמאל. משם המשכנו הלאה והגענו לתאי הגאזים והמשרפות. 5 (!) משרפות היו באושוויץ- בירקנאו פשוט בית חרושת להשמדה. במשרפה שפוצצה ע"י העובדים היהודים עשינו את הטכס, והיה מאד מרגש. משם המשכנו דרך שאר המשרפות ל "סאונה" – מקום בו היו האסירים מתקלחים אחת לשבועיים, וראינו גם מזלגות וכפות שנלקחו מהקורבנות. אח"כ עברנו דרך אגם האפר ויצאנו. אתה הולך בבירקנאו ולא מאמין איזה גודל עצום, ואתה שואל שוב ושוב ועזרא ושמואל מתעצבנים- אבל מה לעשות אתה רוצה להיות בטוח, אתה לא קולט. משם נסיעה לאושוויץ, שמואל היה שם.
מחנה מעצר לאסירים ובו יש היום מוזאון של מוצגים ואתה רואה פרוטזות, וקביים, וערמות עצומות של שיער, ותמונות, ואתה רואה שוב בערמות בלתי נגמרות של נעליים, ומשקפיים, וטליתות ומברשות שיער, ומברשות לצחצוח נעליים, ובגדי תינוקות, וערמות וערמות שלא מוכנות להגמר. ובסוף הסיור אתה מקבל את ה "נוק אאוט"- אתה מגיע לביתן היהודי, והתמונות שצלמתי שם ידברו בעד עצמן, הזוועה פשוט קשה מדי כדי לתאר אותה. משם נוסעים חזרה לקראקוב והאוטובוס נתקע, מזמינים מוניות ומגיעים לביהכנ"ס של הרמ"א, לבית הקברות שלו ומרגישים מרגישים בקדושה. משם למלון ושבת שלום!
היום השישי בס"ד מוצש"ק "ויקרא" ד` דניסן ה`תשנ"ו היום בשבת היה לנו סיור ברובע היהודי. כשמונה בתי כנסת נמצאים באזור ומקיפים כיכר קטנה, ואתה המום מצפיפות בתי הכנסת, מהיופי ומהגודל, ורק מסתובבים ומרגישים מה היה פה פעם. היום בערב אחרי שיחה טובה מאד עם הרב, הקבוצה האמריקאית ארגנה בלובי הקטן ערב שירה והצטרפנו. והקבוצות החילוניות באו והרגשת הרגשת?? שמשהו בפנים מדבר אליהם, האווירה היתה נהדרת, השירה עוד יותר נהדרת ובכלל היה מקסים. טוב, אני יודע שקיצרתי הפעם במילים- אבל מה לעשות זה מה שהיה לי לאמר, כל השאר נמצא חרוט על ליבי. נ.ב.- רקד איתנו ניצול מתאומי מנגלה וראינו את ההתרגשות עליו, בשביל זה רק שווה להגיע לכאן (הגעגועים לארץ מתגברים ותודה לאל שעוזבים מחר את הארץ הארורה הזאת. שמענו שמועה שצה"ל נכנס ללבנון ואני מודאג, רפי, אדר, אורי, גד אלואי ודורון נמצאים שם. כמו כן החלטתי לחזור לנגן בחלילית. לילה טוב!
היום האחרון בס"ד יום ראשון בלילה (אור ליום שני) ה` דניסן ה`תשנ"ו יום החזרה הביתה! סוף סוף חוזרים לארץ. היום הגענו בבוקר מה- FOROM למחנה הנורא פלשוב. מחנה ששימש כמחנה עבודה- השמדה ובו היה שמואל עבד, פשוט עבד במלוא מובן המילה. בן 14.5 הבן- אדם סחב מצבות בריצה בזמן שאמון דת (?) ימח"ש הסתובב על הסוס שלו וירה כמו משוגע לכל כיוון- פחד אלוקים. ציפורה גם כן היתה במקום הנורא הזה. משם נוסעים לורשא דרך עיירות חסידיות, מגיעים לורשא ועולים על המטוס ועכשיו זה קרה המראנו ועזבנו את פולין הארורה. תודה לאל שאנו בדרך לארץ. עכשיו אני מבין ומעריך כל רגע ורגע שלי בארץ. גמרנו את הנסיעה הזו ואת המסע, היה קשה היה גדוש ולמדתי והבנתי וקלטתי כמה דברים ועכשיו לסיום רק דבר אחד:
להיות עם חופשי בארצנו ארץ ציון וירושלים- מקבל משמעות חדשה שונה לגמרי. אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו! עם ישראל חי! (בגדול במקור)
שנה אחרי בס"ד מוצש"ק "שמות" התשנ"ז היום, קצת פחות משנה אחרי הנסיעה, החלטתי לקרוא ביומן המסע, בזמן האחרון התחלתי משום מה לשחזר את המסע, וקרה לי דבר מדהים, אני זוכר שכשהיינו בפולין כאב לנו שלא הצלחנו לבכות. עזרא הסביר לנו שזו תגובה טבעית, ואמר שיכולה לעבור אפילו שנה עד שבכלל נעכל את מה שראינו.
והוא צדק. היום כמעט שנה אחרי כאשר אני הרבה יותר בוגר וכבר עומד לפני החלטות משמעותיות לגבי חיי התחלתי לעיין ביומן במה שכתבתי ולחזור על התמונות ולשחזר את המאורעות. והתחלתי לנסות לקלוט את גודל הזוועה. שמתי לב גם שכמעט ולא כתבתי ביומן , יחסית לאחרים ובהתחלה הרגשתי עם זה רע, אבל היום אני מבין שזה נעוץ בהבדלי אופי . את רוב החוויות שעברנו במסע חרטתי אי שם בלב והעדפתי זאת מאשר לכתוב על הדף.
היום התחלנו באיחור. כל הלילה סבלתי משלשולים- כנראה פולין מעלה בי כזו שאת נפש וכזה גועל- ארץ ארורה. נסענו לבית הקברות בוורשה- שוב פעם קברים. כל המסע הזה הוא מסע של קברים. אבנים ואנדרטאות, זה מה שנשאר נ- 1,000 שנות יהדות. הגענו לחלקה בה קבורים 60,000 מתים שמתו מרעב וכו` בגטו ונקברו בקבר אחים. שטח ענק ובמרכזו מצבה ומסביב הכל גופות, ולכן אסור לדרוך אלא בתוך השביל.
היום עזבנו את המלון ונסענו ללובלין ל "ישיבת חכמי לובלין"- אתה רואה את גודל הישיבה ואת יופיה ואתה מתחיל לקלוט מה זה תורה וקדושה, משם לבית- הקברות- החוזה הקדוש מלובלין, "ראש- הברזל" המהרש"ל ועוד גדולי דור עצומים ואדירים.