משפחת עזרא היקרה ראשית אני רוצה להשתתף באבלכם - שלא תדעו עוד צער ומן השמים תנוחמו. קוראים לי גמא אמתון ואני משרת ביחידת הכלבנים. רציתי לספר לכם על הדברים הקטנים ביומיום ששמתי לב אליהם אצל גדי ושהם בעצם מעידים על כמה שהוא היה צדיק וכמה אפשר ללמוד ממנו דוגמא אישית להתנהגות חייל דתי בצבא. זה היה בתפילת ערב שבת בבית הכנסת בגלדיולה, התאסף מניין של חיילים עייפים שכוח להתפלל ממש לא היה להם ורצו רק להריץ את התפילה, אז קם גדי להיות חזן בקבלת שבת ונתן תפילה עם ניגונים כמו שצריך, גם ניגונים אשכנזים וגם ספרדים, כך שכולם התעוררו לחיים ונהנו מהתפילה של גדי. לאחר מכן הסתובב גדי, והחל לומר דבר תורה שריתק את כולם ויצא מעומק ליבו, על חשיבות ישיבתנו בהר דב להגנת יישובי הצפון, תוך כדי שהוא מקשר זאת לפרשת השבוע. היה זה מתבקש שלאחר מכן הוא יתפלל ערבית לבקשת כולם.
מקרה אחר היה כאשר שמרתי שבת באחת העמדות, וסוף השמירה יצאה לי במוצאי שבת וחיכיתי שמישהו יחליף אותי, ומי בא להחליף אותי? גדי כמובן. את ההבדלה בבית הכנסת פספסתי, וגדי כמובן חשב על כך והביא לי את כל ציוד ההבדלה לעמדה כדי שאעשה הבדלה. לאחר מכן הוא שלף זוג ממתקים ובקבוק שתייה וביקש ממני להצטרף אליו ל"מלווה מלכה". כך הוקסמתי מהיכולת של גדי לקחת את הדברים הקטנים ולהפוך אותם לגדולים.
זהו, זה גדי עזרא שאני זכיתי להכיר, ואני בטוח שאם הוא היה קורא את השורות הללו, הוא היה פוטר אותי במחי יד ואומר: "בחייך, מה אתה עושה עניין, הכל שטויות". אכן זה גדי צדיק וצנוע!
