למשפחתו היקרה של גד ז"ל, לפני כמספר שנים, בתור תלמידה, נחשפתי לסיפורו המרגש של בנכם. כיום כמחנכת, מזה כ-6 שנים, בכל יום זיכרון אני מלמדת את סיפורו האישי ומקריאה בכיתה את מכתבו המרגש שכתב לגלית. המסר החשוב לתלמידים הוא "אין ייאוש- תמיד להיות בשמחה". אני מעבירה שיעור על סיפורו יחד עם מצגת שהכנתי. אשמח לשתף אתכם בכך, וזהו חלקי הקטן בהנצחת זכרו. בברכה, מור.
משפחת עזרא היקרה, חלפו שלוש עשרה שנה והזיכרון עדיין צורב. את גדי הכרתי מבני עקיבה ומקו לחיים, מפגשים מזדמנים, לא צפויים. אבל אי אפשר היה לפספס אותו, אי אפשר היה שלא להיות מואר באורו. אתכם לא הכרתי, הייתי בביתכם פעם אחת, בשבעה. אבל ילד כזה לא גדל בחלל ריק. אין ניחומים לאבדה שכזו,לכם ולכל ישראל תדעו שהוא חקוק בלבי ובלב רבים אחרים, ועד היום אני מקבל השראה שמחה ואמונה ממנו תהא נשמתו צרורה בצרור החיים, מן השמים תנוחמו רועי
זכיתי להכיר את גדי ז"ל ב"קו לחיים". הייתי חדש, הוא היה נראה ותיק, וידע כל כך לשמח ולהנהיג בשמחה. הוא חיבר שיר לאוטובוס שלנו שהפך להמנון האוטובוס. הוא ידע להתייחס לכולם באהבה כל כך טבעית, ונתן את ההרגשה שאתה הכי רצוי. נשמה כל כך גדולה! הוא עבד במחנה קשה מאוד כדי שהחניך שלו ושאר החניכים יהנו, ועשה את זה בכזו שמחה.
הכרתי אותו זמן קצר מאוד, אך לא אשכח את דמותו לעולם.
כואב לי מאוד לראות את תמונתו מציצה אלי מתוך פרסומים שונים על נופלים וכד`. כל כך הייתי רוצה לראות את חיוכו הגדול עוד פעם.
משפחה אהובה ויקרה. מי יתן ולא תדעו עוד צער. אבדתכם - היא אבידה של כל עם ישראל.
גדי יקר - תמשיך להמליץ עלינו זכות מלמעלה. באהבה ובחיוך כמו שהיית רגיל כאן למטה.
קודם כל מאחל לכם שלא תדעו יותר צער לעולם,אני לא מכיר את גדי ז"ל ,ומהכתבות שקראתי עליו התרשמתי מאוד ,אשריכם שגידלתם וחינכתם בן לתפארת המדינה ,אין כאב יותר גדול מלאבד בן ,אני מכיר זאת מקרוב,איבדתי את אחי "רותם אדם ז"ל" שנהרג ברפיח שבעזה,אין מילים שיכולות לנחם אותכם מכאבכם הגדול ,ליבי איתכם ,תזכרו שהוא אוהב אותכם ושומר עליכם מלמעלה ,כמו שכתוב בשיר.
נפלה בחלקי הזכות הגדולה להכיר ולפקד כמ"כ וכסמל במחלקה של גדי, מאז נפילתו בכול יום זכרון ואזכרה החיוך הגדול והנפלא של גדי כולו מלא בוץ בשבוע שדאות כשכולם שבורים ועייפים לא יוצא לי מהראש. תמיד פחדתי לבוא לאזכרות כנראה לא רציתי להשלים עם כך שהאדם הכי חי ומאושר שהכרתי בחיי כבר לא איתנו. היום אני אב לשני בנים ואני יכול רק לאחל לעצמי שאצליח לחנך אותם לאותם ערכים של נתינה ואהבת הארץ שהיו כול כך בולטים בעוצמתם בגדי.
אני לא הכרתי את גד אישית לצערי הרב, אבל אחי שיחיה היה איתו בסוף מסלול 99 של פלוגת 51 גולני. בסוף המסלול הם קיבלו ספר של כל החיילים ואני מאוד אהבתי לעלעל בספר ולקרוא את הדברים שכתבו על כל חייל. אני לא יודעת למה אבל תמונתו של גד ז"ל נחקקה מאוד בזכרוני, משהו באינטואציה אמר לי האדם הזה הוא אישיות מופלאה וגם תוכן הדברים בספר שיבח אותו. באותו ערב שהוא נהרג ישבנו במועדון באולפנא וצפינו בחדשות, המגיש החל לקרוא את שמות הנופלים והתמונות שלהם ריצדו על המסך ברגע שהופיעה תמונתו של גד ז"ל והוקרא שמו נפלטה ממנה כזו אנחת כאב כאילו ממש הכרתיו אישית. משפחת עזרא אשריכם שזכיתם לגדל בן כזה, אשריכם על מפעל ההנצחה היפיפה הזה. והלוואי ומורשתו של גד ז"ל תכניס בשרא בני ישראל את הרוח הנכונה והמדהימה הזו שהייתה בקרבו של גד.
היתי איתך במחלקה ואני יודע איזה אדם נדיר היית, ואני חושב ונזכר בך הרבה יותר פעמים בשנה מאשר רק ביום הזיכרון. ורק רציתי להגיד כאן שאני נורא מתגעגע. הרבה כוח והשראה אני שואב מדמותך. אבדה עצומה ואין מילים שיצליחו לתאר את אישיותך.
בס"ד אני לצערי לא זכיתי להכיר את גד ז"ל אך מבחינתי הוא הפך להיות מעין דמות להערצה ואף העברתי לזכרו פעולה בסניף בנ"ע אצלנו.
לפי מה שקראתי גד היה איש צנוע וענו ונתן לי זוית ראיה אחרת על הצבא ועל החיים בכללי אין ספק שלנו (בניש"ים)זה נתן יותר מוטיבציה להתגייס לצבא ליחידות מובחרות
יהי זכרו של גד הקדוש ברוך
ממני אסף שקיבל השראה מגד ז"ל נ.ב אשמח לדעת אם יש ספר זיכרון לזכרו ואיך ניתן להשיגו בתודה
הייתי חובש בכיר לוחם בחטיבת הנח"ל. אני מרגיש גאווה להיות חלק ממנציחיו של גדי. ביום הזיכרון לפני שנתיים הקראתי את השיר אין לי דבר בפני חיילי המוצב,צמרמורת עברה בגופי.
היום נכנסתי לראשונה וקראתי את סיפורו של גדי,היומן מפולין,אותה פולין שגם אני ביקרתי בה,אותה מדינה ארורה שנרצחו בה משפחתה של אמי הי"ד... הלוואי וכל חייל וכל אזרח במדינתנו יגדל להיות בחור כמו גדי... אני מרכין ראשי לזכרו של גדי ומצדיע לו על פועלו למען מדינת ישראל...
אני לא הכרתי את גד ולא אף אחד אין ליש ום קשר אליו אבל כשמעתי את הספור וכשגלשתי פה באתר וכמובן כששמעתי את השיר אין לי דבר אז..אין לי מילים ! הוא גיבור אמיתי!!! ואני כבר 2 שומעת את השיר הזה וכל הזמן פה באתר "יהיה זכרו ברוך"
את גדי אני זוכר מגדוד 51 שם שירתתי כ-10 שנים בקבע כבוחן אכזריות . תמונתו חרוטה בליבי יצא לי לפגוש אותו בהרבה מקרים אם זה בטיפולים השבועיים אם זה בבית הכנסת ואם זה בפעילות מבצעית תמיד היה מחייך בהומור גם במצבים הקשים. זה לא נתפס לדבר עליו בלשון עבר. הלב נצבט ודמעות בעיניי. אני חייב לספר לכם שכאשר היינו בפעילות מבצעית באבני חפץ פגשתי את גדי בשבת בבוקר כאשר האפוד על גופו ונישקו בהצלב נמצא בפתח אוהל בית הכנסת ומחזר אחר מניין כאשר הוא מבקש מעוד חייל להכנס להשלים מניין באופן בלתי רגיל "בוא תכנס להריח את ריח גן עדן" המשפט הזה עורר בי התפעלות על השקפת העולם על החינוך שגדי קיבל בבית. אין לי ספק שעם התכונות האלה הוא בא מהבית ומהישיבה שבא למד והמשיך ליישם זאת בגדוד 51 ברור לנו שגדי נמצא כעת במחיצת הצדיקים בגן עדן
